משחק מרכיבים מילה
משחק כתיב חינם שבו מופיעה תמונה, והילד מרכיב את כל השם שלה מאותיות. אות לא נכונה פשוט לא נכנסת, אז המילה על המסך תמיד נכונה עד כמה שהגיעה. 67 תמונות, שלוש רמות, וכפתור רמז שממלא את האות הבאה בכל פעם שצריך.
- חינם
- בלי פרסומות
- בלי הרשמה
- בלי הורדה
- עובד בלי אינטרנט
- שחקן אחד
איך משחקים?
- מסתכלים על התמונה - המילה לא כתובה בשום מקום. מתחת לתמונה יש משבצת ריקה לכל אות, אז אורך המילה ידוע עוד לפני האות הראשונה.
- נוגעים באותיות לפי הסדר - קודם האות הראשונה. אות נכונה נכנסת למשבצת שלה, אות שגויה רועדת ומתעמעמת, ואפשר לנסות אותה שוב באות הבאה, שם היא אולי דווקא שייכת.
- לוחצים רמז כשנתקעים - הרמז ממלא את האות הראשונה שחסרה ומחזיר את ההגה. אותיות שהגיעו מרמז מצוירות בגוון בהיר יותר, אז אפשר לראות אחר כך אילו אותיות ניתנו במתנה.
- מחליפים אלפבית, לא ממשק - הכפתורים מתחת למשחק מחליפים את השפה שבה מאייתים. התפריטים נשארים בשפה שהם היו בה.
על המשחק
תמונה, ומתחתיה משבצת ריקה לכל אות בשם שלה. נוגעים באותיות לפי הסדר. זה כל המשחק.
אות לא נכונה לא נכנסת למשבצת. נוגעים בה, היא רועדת, מתעמעמת ונשארת במקום, ולכן השורה למעלה נכונה בכל רגע שמסתכלים עליה. ההחלטה הזאת היא הסיבה שהמשחק עובד בגיל ארבע ולא בגיל שש. ילד שמילא חמש אותיות ואז שומע שהכל שגוי לא קיבל שום דבר שאפשר לעשות איתו, כי אף אחד לא יכול להצביע על האות שגרמה לזה. כאן הטעות נענית ברגע שהיא קורית, על האות האחת שהיא נוגעת בה, והתמונה לא הולכת לשום מקום.
ברמה הקלה יש 46 תמונות מתוך 67, אלה ששמן בעברית באורך ארבע אותיות או פחות, והמגש מכיל בדיוק את האותיות של המילה ולא יותר. אין מה לפסול, יש רק סדר למצוא. ברמה הבינונית נכנסות שתי אותיות מיותרות ומילים עד שש אותיות, וברמה הקשה נפתחת כל הרשימה עם ארבע אותיות מיותרות במגש.
הרמז ממלא את האות הראשונה שעדיין חסרה. אפשר ללחוץ עליו כמה שצריך. הוא אף פעם לא נגמר, כי רמז שצריך להרוויח אותו הוא רמז שלא זמין בדיוק ברגע שנתקעים, וילד בן ארבע שנתקע בלי דרך קדימה פשוט סוגר את המסך.
החלק הכן. הרמה הקלה סלחנית בכוונה, והמדידה אומרת כמה: שחקן שנוגע באותיות באקראי גמור מסיים מילה קלה בערך ב-5.7 נגיעות, כשהמילה הממוצעת בעברית היא 4.03 אותיות. כלומר בערך טעות אחת למילה. אותה נגיעה עיוורת עולה 15.1 נגיעות ברמה הקשה. אז הרמה הקלה קרובה לניחוש עבור ילד שהפסיק להסתכל, וזה המחיר של רמה שמתחיל יכול באמת לסיים בה. כשהמילים מתחילות לבוא מהר, שווה לעלות.
מה המשחק מלמד?
מצליל לאות
הילד שומע את המילה בראש ומחפש את האות שעושה כל צליל. ההתאמה הזאת היא הבסיס של הקריאה ושל הכתיבה, וכאן מתאמנים עליה אות אחת בכל פעם.
סדר, לא רק זיהוי
להכיר את כל האותיות של מילה ולדעת באיזה סדר הן באות הם שני דברים שונים. הרמה הקלה מבודדת את השני לגמרי.
אורך של מילה
המשבצות הריקות נראות מההתחלה, אז ילד לומד שלמילה יש מספר קבוע של אותיות עוד לפני שהוא יודע לספור אותן בעצמו.
אלפבית שני, בלי כאב
עברית, אנגלית וספרדית מתחלפות בתוך המשחק. לאיית את אותה תמונה בשפה שנייה זאת אחת הדרכים הזולות ביותר להיכנס אליה.
טיפים
אומרים את המילה לאט ובקול
מותחים אותה. בּ-נָ-נָ-ה. לשמוע איפה צליל אחד נגמר זה רוב הכתיב בגיל הזה, והרבה יותר מועיל מלהצביע על המגש.
מתחילים בקל גם אם הוא קורא
כשאין אותיות מיותרות במגש המשימה היא סדר בלבד, וזאת יכולת אחרת מלפסול אות שלא שייכת. ילד שקורא שוטף עדיין יכול להיות איטי בה.
נותנים לרמז את האותיות המשעממות
אות כפולה או אות שלא נשמעת הן זיכרון, לא צליל. לרמוז את הו' השנייה בברווז ולתת לו למצוא את השאר שומר על הקצב ולא עולה כלום.
שמים לב לאות הראשונה, לא לשיא
הרגע ששווה לשים לב אליו הוא כשהוא מפסיק לסרוק את כל המגש והולך ישר לאות הפותחת. שם היכולת מגיעה, והיא מגיעה שבועות לפני שהשיא זז.
מאיזה גיל מתאים?
ארבע וחמש
רק הרמה הקלה, ועם מבוגר שאומר את שם התמונה בקול. אפשר לצפות להרבה רמזים בהתחלה. זה הרמז עובד, לא הילד נכשל.
שש ושבע
הרמה הבינונית היא זאת שמתאימה, עם שתי האותיות המיותרות שצריך לפסול. רוב הילדים בגיל הזה מתחילים לסרב לרמז בעצמם, ושווה לתת להם.
שמונה ומעלה
הרמה הקשה, או אותו משחק בשפה שלומדים בבית הספר. מילה בת תשע אותיות עם ארבע אותיות מיותרות היא משימה אמיתית גם למבוגר באלפבית לא מוכר.
נגישות
כל אות היא נגיעה במטרה של 52 פיקסלים לפחות, ושום דבר כאן לא דורש גרירה, החלקה או לחיצה ממושכת. אין שעון ואי אפשר להפסיד, אז ילד שעוצר באמצע מילה לא מפסיד כלום אם ייקח לו דקה. הצליל הוא תוספת בלבד: כפתור הרמקול אומר את המילה בקול למי שרוצה, והמשחק שלם לגמרי גם בהשתקה.
לשחק ביחד
אומרים מה זה לפני שמתחילים
להגיד מה רואים בתמונה. זה מסיר את חוסר הצדק היחיד האמיתי במשחק, תמונה שהילד קורא לה בשם אחר.
מתחלקים באותיות
אתם לוקחים את האי זוגיות, הוא את הזוגיות. זה חוצה את המאמץ במילה ארוכה ומשאיר ילד עייף בפנים.
שואלים את המילה אחר כך
אחרי שהיא מורכבת, מכסים את המסך ושואלים באיזו אות היא התחילה. היזכרות אחרי כמה שניות שווה יותר מהכתיב עצמו.
שאלות נפוצות
משחק הכתיב חינמי?
כן, ואין בתוכו שום דבר לקנות. בלי הרשמה, בלי הורדה, והוא ממשיך לעבוד גם כשאין חיבור.
הילד צריך לדעת לקרוא?
לא. הוא צריך להכיר את האותיות ולדעת איך קוראים לתמונה. קריאה של מילה שלמה היא מה שהמשחק מוביל אליו, לא מה שהוא דורש.
מה אם הוא קורא לתמונה בשם אחר?
אז התשובה שלו נכונה בראש ושגויה על המסך, ואף משחק לא יכול להסביר את הפער הזה. כדאי להגיד את המילה בקול לפני שמתחילים. זה המקום היחיד שבו מבוגר באמת משנה כאן.
אפשר לאיית בשפה אחרת מהתפריטים?
כן. לעברית, לאנגלית ולספרדית יש אותיות משלהן ושיא נפרד, והכפתורים מתחת למשחק מחליפים ביניהן בלי לשנות את הממשק.
השימוש ברמז עולה משהו?
לא. הוא סופר רמזים כדי שמבוגר יראה כמה עזרה הסיבוב הזה דרש, והמילה נספרת גם כשהיא הסתיימה ברמז. שום דבר לא יורד ושום דבר לא ננעל.
מה השיא סופר?
מילים שהורכבו בסיבוב אחד, בנפרד לכל רמה ולכל שפה. הוא מתאפס כשמתחילים סיבוב חדש ולעולם לא יורד.
יש טיימר?
אין. שום דבר על המסך לא זז מעצמו, ומילה יכולה לחכות חצי מורכבת כמה זמן שצריך.